השופט צ' זילברטל:
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (מפי כב' השופטת ר' לורך ובהסכמת כב' סגן הנשיאה א' טל והשופט א' סטולר) ב-תפ"ח 3815-12-08 (הכרעת הדין מיום 12.7.2010, גזר הדין מיום 18.7.2010), בגדרו הורשע המערער בעבירות של רצח בכוונה תחילה, השמדת ראיה ועבירות בנשק ונדון למאסר עולם.
כתב האישום, רקע והשתלשלות החקירה המשטרתית
1. על פי המתואר בכתב האישום, בין המערער לבין המנוח שמעון פינטו ע"ה (להלן: המנוח) התקיימה שותפות עסקית בתחום שיפוצי בתים, במסגרתה עבדו כקבלני שיפוצים עבור מר מריו גינת (להלן: גינת). במסגרת עבודתם המשותפת נתגלעה בין השניים מחלוקת על רקע סכומי כסף שגינת חב להם, תשלומים לפועלים שהעסיקו וסכומי כסף המגיעים למערער. במועד שאינו ידועה למשיבה, עובר ליום 11.11.2008, ניקה המערער את אקדחו - אקדח מסוג סיג זוואר 228, אשר תוקף רשיונו פג בחודש אפריל 2004 ולא חודש מאז; הכניס לתוכו מחסנית; והטמינו בתוך תיק מסמכיו. ביום 11.11.2008 בשעה 17:10 או בסמוך לכך אסף המערער את המנוח ברכבו מתחנת אוטובוס ביהוד ונסע עימו לכיוון פארק התעשיות שהם. במהלך הנסיעה, בסמוך לשעה 17:25, סטה המערער מהדרך לכיוון כביש שירות המוליך לאזור חשוך ומבודד ולאחר נסיעה של כמה עשרות מטרים עצר את הרכב. או אז נטל המערער את האקדח וירה בראשו של המנוח בכוונה לגרום למותו. המנוח אכן נפטר כתוצאה מן הירי. לאחר מות המנוח נקט המערער בפעולות שונות על מנת לשבש הליכי חקירה: בשעה 17:32 התקשר פעמיים אל הטלפון הנייד של המנוח ובשעה 17:35 התקשר אליו פעם נוספת, על מנת ליצור מצג לפיו הם אינם נמצאים יחדיו והוא מנסה להשיג את המנוח בטלפון; בין יום 11.11.2008 ליום 13.11.2008 התקשר ממכשיר הטלפון שלו אל המנוח, וכן חייג ממכשיר הטלפון של המנוח אל מכשיר הטלפון שלו; בנוסף, שלח המערער מסרונים במטרה ליצור רושם לפיו לא נפגשו ביום האירוע; במועד שאינו ידוע, לאחר האירוע, חזר המערער למקום הירי ומשך את גופת המנוח עמוק יותר לתוך השיחים בשדה בו נטשה, כיסה אותה בפסולת, ונטל מכיסו של המנוח את תעודת הזהות שלו ומסמכים נוספים. כמו-כן, כיסה המערער את כתם הדם שהיה על כביש השירות; לאחר מכן, במועד שאינו ידוע, השליך המערער את מסמכי המנוח לאשפה ומששב לביתו ניקה את דם המנוח מרכבו (אליו הכניס את המנוח כפי שיפורט בהמשך); במועד שאינו ידוע, ניקה המערער את אקדחו והטמינו בבית אמו, שלא בידיעתה.
נוכח האמור הואשם המערער בעבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), השמדת ראיה לפי סעיף 242 לחוק, ועבירות בנשק לפי סעיף 144(ב) לחוק.
2. ביום 14.11.2008 הגישה אחות המנוח בתחנת המשטרה בשדרות תלונה על היעדרותו (מוצג ת/14). בתלונתה ציינה האחות כי משבושש המנוח לשוב לביתם התקשרה למערער וכי הלה טען בפניה שהיה אמור להיפגש עם המנוח ביום האירוע בשעה 18:00, אך כי המנוח לא הופיע ולא הגיב למסרונים ששלח לו המערער אלא למחרת, במסרון בו כתב (כביכול) שלא הופיע משום שהיו "בלגאנים". בעקבות התלונה, ביום 16.11.2008, שוחח רס"מ מאיר אברג'יל עם המערער, אשר השיבו כי לא ראה את המנוח אלא ביום 9.11.2008, כי ביומיים שלאחר מכן שוחח עימו בטלפון, ללא אירועים חריגים, וכי ביום 12.11.2008 קיבל ממנו מסרון בו נאמר שהיו "בלגאנים" (מוצג ת/1). עוד מסר המערער, כי בפגישתו עם המנוח ביום 9.11.2008 קיבל המנוח שיחה שבעקבותיה גילה עצבנות, וכי היו לו חובות כספיים לגורמים ב"שוק האפור". ביום 17.11.2008 נחקר המערער בתחנת שדרות (מוצגים ת/2 ו-ת/3). בחקירתו שב על עיקרי גרסתו לעיל ודבק בה גם כאשר החוקרים הטיחו בפניו כי בידיהם נתונים לפיהם היו הוא והמנוח במקום האירוע באותו הזמן. בשלב זה נעצר המערער. למחרת, ביום 18.11.2008, במהלך שיחה של המערער עם מפקד תחנת משטרת שדרות, ביקש המערער להיוועץ בעורך דין (עדותו של מפקד התחנה מיום 29.11.2009 בבית המשפט המחוזי, עמ' 25 לפרוטוקול). לאחר ששוחח עם עורך דינו, הודה המערער בפני מפקד התחנה בביצוע הירי (מוצג ת/5) ומיד בסמוך נחקר ומסר את גרסתו החדשה לאירועים שעיקריה יפורטו להלן (מוצג ת/6). בהמשך אותו לילה (בשעה 00:35 של יום 19.11.2008) בוצעו עם המערער פעולות של הובלה והצבעה, במסגרתן הוביל את החוקרים למקום הירי ולמקום הימצאה של גופת המנוח והדגים את אופן ביצוע הירי (מוצג ת/7). במהלך ההובלה וההצבעה הגיעה למקום מעבדת זיהוי פלילי ניידת (מוצגים ת/23-21; להלן: מז"פ). במרחק של כ-30 מטרים ממקום מציאת גופת המנוח נמצא תרמיל אחד. כן נמצאו כתמים החשודים כדם במספר מקומות. גופת המנוח נמצאה כשהיא במצב של ריקבון מתקדם, כשעל לחיו הימנית של המנוח נראה פצע המתאים לחור מעבר של קליע (מוצג ת/23). לאחר ביצוע ההובלה וההצבעה הוביל המערער את החוקרים לבית אמו, שם הסתיר את האקדח ללא ידיעתה (מוצג ת/41).
גרסת המערער
3. לפי גרסת המערער, כפי שנטענה לראשונה בשיחתו עם מפקד תחנת משטרת שדרות ושבה דבק מני אז, השתלשלות העניינים היתה כדלקמן: כשבועיים לפני האירוע החליט המערער להעביר את האקדח שהיה בביתו, לבית אמו. לשם כך ניקה אותו והניחו בתיק מסמכיו. בד בבד, בימים שלפני האירוע, על רקע המחלוקת הכספיות, החל המנוח להפעיל על המערער לחצים כבדים בכל הנוגע לגביית חובו הנטען של גינת, ואף השמיע כלפיו איומים. ביום האירוע, לאחר שהמערער אסף את המנוח בסביבות השעה 17:00, נסעו השניים לביתו של גינת, והסיקו שאינו בביתו כיוון שרכבו לא היה במקום. המערער ביקש להמשיך משם לפארק התעשייה בשהם, בו מצוי מפעל "אסם", שם אמור היה המערער להימצא בהמשך הערב, לצרכי עבודתו. המנוח ביקש להלוות אליו, על מנת ששניהם יוכלו לשוב לביתו של גינת בהמשך הערב. במהלך נסיעתם התפתח בין השניים דין ודברים קשה ביותר על רקע סיכום שסיכם המערער עם גינת בנוגע ליתרת חובו. המנוח ביקש שהמערער יראה לו מסמך התחייבות בחתימת גינת (שהיה מצוי בידי המערער) שנגע לסיכומים בדבר יתרת התשלום שסוכמה בין המערער לבין גינת, גידפו ואיים עליו כי אם אכן סיכם עם גינת על מחיר שלסברתו הוא נמוך הוא "יהרוג" את המערער. ביני לביני נתקף המערער בצורך דחוף להתפנות, כיוון שסבל ממחושים במעיו. השניים סטו לדרך צדדית (כביש השירות), והמערער נפנה לצרכיו. מששב המערער לכיוון רכבו הבחין כי המנוח מחטט בתא המטען תוך מלמולי כעס ואיומים, במטרה למצוא את מסמך ההתחייבות. המערער שב לרכב, דחף את המנוח קלות בכתפו ונפנה לחפש את המסמך בעצמו. בשלב זה נטל המנוח אבן, הניפה מעל ראשו של המערער ואיים עליו כי "יפוצץ" אותו. אז, כשפניו מופנות כלפי תא המטען הבחין המערער באקדח שהיה בתיק, ובהיותו נתון בלחץ וחרדה ביקש להרתיע את המנוח, על מנת שהלה ייסוג ולא יפגע בו. המערער הוציא את האקדח מן התיק ודרך אותו. תנועת הדריכה החלה בתיק ובתוך כך הסתובב המערער לכיוון המנוח. או אז נפלט כדור מאקדחו והשתחררה ירייה בודדות אשר גרמה למותו של המנוח. המערער טען, כי פעל מתוך תחושת סכנה מידית, לנוכח איומיו והתנהגותו של המנוח, וזאת במצב של חרדה ובלבול, כשלא התכוון לירות או לכוון את האקדח לעברו של המנוח. המערער הודה, כי ביצע פעולות שונות שמטרתן שיבוש החקירה והעלמת ראיות. עם זאת, טען כי מיד לאחר הירי הכניס את המנוח לרכבו, על מנת לפנותו לקבלת טיפול רפואי. לאחר שנסע כברת דרך קצרה הבחין שהמנוח אינו בין החיים. בשלב זה נבהל ונותר קפוא על מקומו במשך זמן מה. לאחר מכן שב המערער על עקביו, נסע חזרה למקום הירי, הניח את גופת המנוח בשולי דרך העפר, בקרבה לנקודה בה ירה במנוח. מספר שעות לאחר מכן שב המערער לזירת המעשה, נטל מגופת המנוח מסמכים אישיים והחביא את הגופה במקום בו נמצאה לבסוף.
ההליך בבית המשפט המחוזי
4. נוכח גרסת המערער, הצטמצמה יריעת המחלוקת, כך שלוז המחלוקת נסב על סוגית מחשבתו הפלילית של המערער בעת ביצוע הירי, היינו - האם נתקיים היסוד של "החלטה להמית". לגרסת המערער, לכל פעולותיו לפני אירוע הירי, במהלכו ולאחריו יש הסבר סביר, ולו כדי יצירת ספק, אשר מעיד כי לא היתה לו כוונה להמית את המנוח. לדבריו, הממצאים הפורנזיים והנתונים הנוספים אינם שוללים גרסתו זו, כך שיש להרשיעו לכל היותר בהריגה. לשיטת המדינה, שלל הנתונים מובילים למסקנה בלתה אין, לפיה המערער התכוון להמית את המנוח. על אשמתו של המערער בשיבוש ראיות ובביצוע עבירות בנשק לא היתה מחלוקת.
5. המסכת הראייתית שנפרשה בפני בית המשפט קמא כללה, בין היתר, את הראיות ואת העדויות הבאות מטעם המדינה:
הודעותיו של המערער במשטרה: ההודעות הראשונות כוללות את גרסתו הראשונה של המערער, ההודעות המאוחרות יותר מגוללות את הגרסה הנוכחית, כפי שפורטה מעלה.
חוות דעתו ועדותו של המומחה לרפואה משפטית: בחוות הדעת נאמר, כי בגופת המנוח נמצא פצע מעבר קליע הדומה לכניסת קליע ברקה השמאלית; כי כיוון מעבר תעלת הקליע הוא משמאל לימין, מלמעלה למטה, ומאחורה קדימה; וכי פצע יציאת הקליע נמצא בלחי הימנית (מוצג ת/17). במענה לשאלות שהועברו אל המומחה הוא הוסיף וציין, כי להערכתו ובהתבסס על ממצאי גרמיים (שברים בגולגולת) תעלת הקליע עברה בצורה ישירה מקודקוד רקה שמאל ללחי ימין. כן צוין, כי קשה להעריך את מרחק הירי ממנו נורה הקליע (מכתבו מיום 7.12.2008; מוצג ת/19). בעדותו בבית המשפט מיום 30.11.2009 שב המומחה על עיקרי האמור בחוות דעתו. לשאלה בדבר מיקום המנוח ביחס למערער ציין המומחה, כי הממצאים הפורנזיים אינם שוללים את התרחיש שהציג המערער לגבי מיקום השניים בעת הירי (כפי שיפורט להלן) ובלבד שראשו של המנוח היה כפוף מעט יותר לכיוון המערער (עמ' 86-83 לפרוטוקול).
חוות דעתו של מומחה המז"פ: בחוות הדעת נאמר, כי נמצא תרמיל כ-30 מטרים ממקום מציאת גופת המנוח; כי בזירה נמצאו כתמים מסוימים החשודים כדם, כן נמצאו כתמים חשודים כדם ברכב המערער (מוצגים ת/22-21). מסקנות המומחה היו, כי ככל שאכן מדובר בכתמי דם, המנוח דימם לראשונה במרחק של 30 מטרים ממקום מציאת הגופה, וכי המנוח ישב ברכב המערער כשהוא מדמם (מוצג ת/23). בעדותו בבית המשפט מיום 30.11.2009, שב מומחה המז"פ על עיקרי האמור. בעדותו נשאל מומחה המז"פ על פעולות שננקטו על-ידי המז"פ בהקשר לאירוע, והשיב כי לא נעשו ניסויים לבחון היכן ובאיזה מנח עמדו המנוח והמערער בעת הירי (עמ' 96 לפרוטוקול).
פלטי תקשורת: הוגשו פלטי התקשורת מהטלפונים הניידים של המנוח ושל המערער, אשר הצביעו על מיקומם של השניים במהלך האירועים, ועל השיחות שנעשו ממכשירי הטלפון שלהם לפני אירוע הירי ולאחריו. על הממצאים העולים מפלטי התקשורת יפורט להלן.
כן הובאו מטעם המדינה ראיות נוספות, עליהן נעמוד בהמשך.
המערער מצידו הגיש סרט הדמיה ממוחשב (מוצג נ/3) שמטרתו להדגים ולהמחיש, כי תתכן האפשרות שממצאי המומחה לרפואה משפטית יתיישבו עם גרסתו לפיה שלף את האקדח מן התיק והוציאו בתנועה סיבובית לעבר ראשו של המנוח תוך שהמנוח נמצא מעט מאחריו, בעמידה יחסית זקופה, עם כיפוף-מה של ראשו לכיוון המערער.
6. עיקר טענת המדינה בהליך בבית המשפט המחוזי היה, כי המערער התכוון להמית את המנוח. המדינה טענה, כי על הלך נפשו של המערער ניתן ללמוד משלל הנסיבות שאפפו את האירוע, תוך היעזרות בחזקות עובדתיות שקיימות בדין, וכי הללו לא מותרים מקום לספק כלשהו בדבר כוונתו להביא למותו של המנוח. כך, לטענת המדינה: